סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר...

"טוב שיש סוף לנסוע לעברו, אך בסופו של דבר - המסע הוא שחשוב".
- אורסולה לה-גווין מתוך הספר "צד שמאל של החושך" -

כך הרגשתי בשיעור האחרון שהיה כולו מוקדש להעברת מקטע קצר מתוך השתלמות מהמתווים.
אנחנו לקאת סיום ועם זאת אני יוצאת בתחושה של רצון עז כבר להתחיל ליישם הרבה מאוד מהדברים שלמדתי בשנה הראשונה של הקורס. עברתי מסע, מסע שבו לקחתי כל שיעור איתי משהו והכנסתי לתרמיל. היום התרמיל שלי מלא. אבל יש לו עוד המון מקום ......
הייתי רק בחלק ב' התנסתי בשני דברים: האחד היה להעביר חלק קטנטן מתוך השתלמות "כניסה לתפקיד". בחרנו (שי ואני) להציג את הנושא "המחשב כמארגן מידע אישי" בתוכו הספקנו לדבר על 3 נושאים: איחסון ואירגון המידע במחשב, ניהול תיקיות, וחיפוש מידע במחשב.
העבודה על המצגת וכל הרכב ההשתלמות לפי הקריטריונים שבנינו יחד עם שלומית, נתן לי כלי מצויין של מבנה ומסגרת בה צריך לעמוד. הרגשתי שניסיתי להעביר את הידע בצורה מאורגנת ולהשאיר זמן להתנסות.
דבר השני שהתנסתי בו הוא למידה מעמיתים, למדתי כיצד אחרים בנו את מתווה ההשתלמות, סוגים שונים של העברת החומר. קיבלתי מאגר גדול של חומרים שניתן להשתמש בהם.
נשאר לנו מפגש אחרון אך אני יכולה לסכם את השנה מבחינתי. זו היתה שנה מפרה מאוד, למדתי המון ויצאתי נשכרת מהרבה תחומים. מלמידה פאסיבית ועד למידה אקטיבית. מלמידה של מרצים ללמידת עמיתים, מלומדת למלמדת.
בעיקר למדתי על עצמי הרבה דברים ובניתי לי ראיה לגבי מה אני רוצה לעשות בבית הספר תחת תפקיד רכז המיחשוב, כמה אני רוצה להתקדם בתחום ולקדם את ביה"ס. רעיונות לפרוייקטים חדשים ועוד...
יצאתי השנה עם מאגר גדול מאוד של פעילויות מתוקשבות, רעיונות לפעילויות, פיתוח היצירתיות, חומרים כתובים שניתן להשתמש בהם ועוד.
מכל מלמדי השכלתי – אכן הפתגם מתאים לי!
אני מקווה ששנה הבאה אצא עם לא פחות...

בעקבות המפגש בנושא הטקסט הדיגיטלי

פעם חשבתי שכתיבה מול המחשב מורידה מהערך. יש משהו בפיזיות, במגע העט עם הנייר, לראות את המחיקות, את הנחשים העקלקלים שהולכים שוליים, שאפשר להבחין בתיקונים בכתב, שקסם לי. ואז התרגלתי למחשב. גיליתי שיש לזה כמה יתרונות. אין צורך להעתיק כל דבר שש פעמים, וכל טעות אפשר תכף לתקן. אהרון מגד { מתוך 'ידיעות אחרונות', מדור '24 שעות')

יותר מכל זכורה לי הדוגמא של כתיבה בשיר הסטיקרים.
כמה מדהים שאפשר לקחת מילים שכל מיני אנשים כתבו וליצור מזה יצירה חדשה ומקורית.
בעיני כתיבה היא סוג של כישרון או אומנות. יש כאלה שיש להם את זה ויש כאלה שלא. יש כאלה שזה בא להם בקלות וכאלה שזה הולך להם יותר קשה.

היו מספר נקודות שהזכירה ד"ר פלד שגרמו לי לחשוב לעומק עניין תהליך הכתיבה:
1. זכויות היוצרים על הטקסט- של מי??
2. מהי כתיבה?

אמנם התשובות אינן חד משמעיות ומורכבות מאוד אבל בהחלט נקודות אלה צריכות ללוות כל אחד בתהליך הכתיבה שלו.
בייחוד בכתיבה לימודית שמשתמשת וממחזרת חומרים ורעיונות של אחרים.
אין ספק בכלל שבדור שלנו היום , מבוגרים ובטח הילדים, מעדיפים את הכתיבה הדיגיטאלית. היא נגישה מאוד, קלה יותר זורמת, ניתן לשכתבה, למחזרה, ליצור דברים מתוך ועל הטקסט עצמו. היתרונות עוד רבים ומגוונים.
אני עוסקת הרבה מאוד בכתיבת טקסט דיגיטאלי. אני רואה עצמי כאדם שהתחנך על כתיבה מסורתית של עיפרון ונייר ובסוף לימודי בתיכון התחלתי להתנסות בכתיבה במחשב.
לא יאומן שהיום באופן טיבעי אני פותחת וורד לכתוב אפילו רשימת מכולת ......

מה התחדש לי על חיפוש מידע

הדעת נחלקת לשני סוגים: מסוגל אדם להיות בקי בנושא מסויים, או שהוא מסוגל לדעת היכן ניתן למצוא מידע אודות נושא זה. - סמואל ג'ונסון

ביום יום אני מחפשת מידע באינטרנט בכל מיני נושאים: אישיים, מקצועיים, חוויתים, מהנים ועוד...
מנוע החיפוש העיקרי שבו אני בוחרת להשתמש הוא גוגל. הבחירה הטיבעית. אך עם הזמן והנסיון אני לומדת להיכנס למנועי חיפוש יעודיים יותר.
תנו לי רגע להכניס אתכם לעולם שלי..... אני נכנסת למחשב לקרוא מעט חדשות פתאום אני נזכרת שאני צריכה להשיג טלפון וכתובת למקום שעלי להגיע לפגישה בת"א. אני מוצאת את הרחוב ואפילו מציצה בתמונה של הבניין. אחר כך מחפשת מסעדה למפגש חברות שאני מתכננת בעוד כשבועיים, שוב נכנסת לגוגל, מקלידה מסעדות עם תאורים נוספים ומוצאת את המקום, תפריט ותמונות של המקום.
לאחר מכן אני צריכה להכין מכתב שבועי להורים ואני רוצה להכניס משפט חכם או ציטוט, שוב אני פונה לגוגל ומקליקה את בקשתי והכל מוגש לי כחול על גבי לבן. משם אני נזכרת שלא הכנתי אוכל בבית ובא לי משהו חדש. מקליקה בגוגל ממולאים.... והופ קיבלתי המון מתכונים ואני משוטטת לי לחיפוש המתכון הקל.... כך אני יכולה להמשיך שעות לתאר לכם איך חיי משולבים בכל רגע בחיפוש מידע והדרך היעילה ביותר למצוא אותו היא הפניה לגוגל או כל מנוע חיפוש שאותו אני צריכה.

הקשבתי באדיקות רבה ונפעמת מהרצאתו של צבי שוורצמן בנושא חיפוש ואחזור מידע בסביבה דיגיטלית.
אין ספק שהוא פתח לי העיניים והמחשבה, בזכותו אני מסתכלת על משימות מתוקשבות היום בעין קצת יותר בוחנת ושואלת את עצמי: האם באמת בחרתי את הכלי הנכון לפעילות? האם באמת הכלי ממצה את פוטנציאל המשימה? ולא לחשוב שילדים לא יכולים לעשות דברים מדהימים בצורה מורכבת או דברים מורכבים בצורה מדהימה!
אני מודה שגוגל הכרתי רק כמנוע חיפוש, אבל מה שגוגל נותן מעבר היה מדהים בעיני.
הבנתי כמה מידע ניתן עוד למצוא בכלי המורכב והמפותח הזה. הזכור לי מכל הוא הגוגל מאפ. צבי הציג בפנינו את אחת הפעילויות המתוקשבת היפות והמורכבות שראיתי. תיעוד חיים שלמים בעבודת שורשים דרך בלוג ועזרת הגוגל מאפ.
כיום אני משתמשת בכלים הרבים שגוגל מאפשר לנו. פשוט גאון מי שהמציא את זה!

למדתי המון, עכשיו נותר רק ליישם

גיבוש מסמך אישי - "אני מאמין" של המדריך

מהו ה"אני מאמין" שלי?

שאלה שדורשת מחשבה.
כשאתה מכריז בקול רם מהו "האני מאמין" של עצמך, אתה מחוייב!
מחוייב למה שכתבת, למה שאמרת ולמה שהתכוונת!
כשאני קוראת "אני מאמין" של בתי ספר או מקומות עבודה שונים, זה הפנים של אותו מקום. שם אפשר להבין ולמצוא: אמונות, שאיפות ומטרות.

אני מרגישה שעלי עוד ללמוד הרבה בכדי לגבש אני מאמין אמיתי, שאוכל לעמוד בו כפי שאני הייתי רוצה.
אני נמצאת במחצית הקורס ולפי התכנית העתידית נראה כי עכשיו היא מתחילה באמת ובה התכנים הלימודיים והמיידענים.
עד כה היה מעין יישור קו עם כל הקבוצה. כעת אנחנו מתחילים לפתח את המחשבה והכלים להיות מדריך.
אין ספק שהשלב הראשון המתבקש הוא הגדרת ה"אני מאמין" . בגלל אותן אמות מידה שאני מחשיבה ליצירת אותו "אני מאמין". אני קצת חוששת לומר דברים שבהם לא אעמוד או ארצה לשנותם לאחר זמן מה.

בשיעור האחרון שעסקנו בדרישות התפקיד של מורה מוביל אוריינות התקשוב ומידענות. אני חושבת שמצאתי עצמי לומדת מקבוצות השונות, איך כל אחד ואחד תופס באופן שונה את התפקיד ומהותו למרות שהתפקיד הוא אותו תפקיד לכולנו.

בסופו של עניין, אם אני נדרשת לכתוב את ה"אני מאמין" שלי בנושא התפקיד של מורה מוביל מידענות מתוקשבת אז הדברים הם אלו:
אני מאמינה שמורה מוביל צריך להיות על צד המנחה והמעודד של המורים המקצועיים והמחנכים השונים בבניית יחידות לימוד מתוקשבת אחת לשנה לפחות. לפתוח פתח לאותם המורים לעולם התיקשוב, לגרותם לעלות רמות חשיבה אצל תלמידיהם. לגרום לאתגרים לימודים בדרך העברת החומרים הלימודים והן במשימות הלימודיות הניתנות. לדעת לנצל את הכלים התיקשוביים המתאימים למשימה הדרושה. להצמיח בתוכם רצון התפתחותי וחדשני בעולם התיקשוב ולגרום להם לפרוס כנפיים באופן עצמאי בהמשך.

אני מאמינה גדולה ביכולת האדם לצמוח ולהתפתח אם הוא מעוניין בכך. אני חושבת שהמשימה החשובה והקשה ביותר של המדריך הוא לגלות ולייצר את הפתיחות אצל המורים כיום. אם אני אעמוד במשימה זו - הרווח הוא כל כך גדול לכולנו!

למידת כלים טכנולוגים על ידי עמיתים

למידת עמיתים בצורת הג'יקסו.

זו הפעם הראשונה שהתנסתי בצורת למידה מעניינת שכזו.
שמעתי לא פעם על אנשים שעשו זאת וידעתי כיצד זה מתבצע, אך לא התנסתי בכך.
אני חייבת לציין שאני אהבתי את הרעיון! הרגשתי שזו דרך הוראה מסוג אחר. שיעור מעניין שבו לומדים הרבה מאוד בזמן קצר יחסית. אני מחשיבה עצמי בעלת יכולת קליטה מהירה וזריזת מחשבה ולכן הרגשתי שבדרך זו אני ממצה יכולות שיש בי.
היו עוד יתרונות בשיעור מסוג זה. למדתי להכיר צורות הוראה שונות הנובעות מאישיות המנחה, למדתי על עצמי דברים רבים כגון: כאשר אני לומדת כלי- חשוב לי שהמנחה יהיה מומחה בנושא שאותו הוא מעביר, משפיעה עלי מאוד התלהבותו של המנחה כאשר הוא מעביר חומר ואחרון חביב אך חשוב לא פחות, חשוב לי מאוד הגירוי לנושא הנלמד או במקרה זה הגירוי לשימוש בכלי.
אני יכולה להודות עלי בלבד שאני דומה מאוד לתלמידי. אני זקוקה לגירויים רבים בכדי לאתגר אותי ולגרום לי לשתף פעולה.

למדתי שלושה כלים שונים: PICASA, WEBNOTE, GOOGLE DOCS
שניים מתוך הכלים הכרתי ברמה כללית. התחברתי מהר מאוד לpicasa כיוון שאני חובבת תחום הצילום והעריכה למיניהם. מצאתי הרבה שימוש בכלי הן לצורכי האישיים והן לצורכי הוראה בייחוד כאשר במהלך למידת הכלי היינו צריכים ליצור תוצר ולהגיב לתוצרים אחרים, דבר שניתן לדרוש גם מתלמידי. כאשר השיעור מערב טריגר כלשהו רמת הריכוז ושיתוף הפעולה עולות פלאים.
כמו כן מצאתי עניין ושימוש רב בכלי google docs בייחוד בתחום המקצועי. בעבר התנסתי בצורה אקראית בכלי והיה דיי פשוט "לתפעלו" גם ללא הדרכה. אך היו דברים נוספים שלמדתי שהעשירו את המקצועיות בשימוש הכלי. אם הייתי יכולה להכין בעצמי מסמך שבו הייתי צריכה לעשות גם שימוש אמיתי, לדעתי הייתי יוצאת מורווחת כפליים: גם עם הידע וגם עם תוצר לשימוש אמיתי בחיי המקצועיים. הכלי אליו פחות התחברתי היה הwebnote. לא מצאתי בו שימוש לעצמי ולא לצורך הוראתי. ישנם כלים הדומים מאוד לאותו שימוש, שהם מעניינים יותר ובעלי יכולות גמישות יותר. גם המנחה שהעביר את החומר היה משועמם מכך כמוני ולכן כפי שאמרתי קודם לכן חשוב לי מאוד לראות התלהבות בהעברת חומר אחרת גם אני אבדתי!
במליאה הוזכרו מעט דברים שניתן לעשות עם הכלי. תהייתי לעצמי אולי היה פה פיספוס בהנחיה. אילו ההנחיה היתה מביאה את כל היתרונות של הכלי מבלי לבקש ממני לנחש אותם, יכולתי לצאת גם פה מרווחת.

ברור לי שלא לכל כלי טכנולוגי אני צריכה להתחבר או לחילופין רוצה בכלל להתחבר. אך אני יודעת שאני צמאה ללמידה מאתגרת, למידה מחדשה ולמידה מקצועית עם טיפים לשימוש היומיומי בחיים האישיים וההוראתיים.
אני מקווה להמשיך ולהעשיר את עצמי בהמשך באותה הדרך.

אני אהיה שותפה באחת הקבוצות שצריכה להעביר הנחיה בכלי טכנולוגי....אני מקווה שאצליח לעמוד לפחות בציפיות של עצמי מעצמי דווקא מהכובע של התלמידה.....!

נחייה ונראה

למה לי בלוג?

נתבקשתי במסגרת השתלמות "מורים מובילים במידענות מתוקשבת" אליה נרשמתי, לפתוח בלוג.
ישבתי עם עצמי וחשבתי, למה לי בלוג? האם כל אחד בנוי למשימה זו? הרי כתיבה זה דבר שלא קל לכל איש.
יש אנשים שההתבטאות בע"פ קלה להם הרבה יותר מאשר לשים את המילים על גבי נייר...או במקרה הזה "על המסך". כשאנשים מדברים בע"פ, זה נשאר שם באוויר איפשהו...אך שאנחנו נאלצים לשים את הדברים על הנייר, יש פה הצהרת מחוייבות.

לאיזה קבוצה אני משתייכת? חשבתי לעצמי. מצד אחד, הגעתי להשתלמות למען התפתחות אישית ומקצועית, להרחיב אופקיי וללמוד עוד ועוד בתחום שאותו אני מאוד אוהבת ונהנת בו. מצד שני, האם כל דבר שאותו אני לומדת עלי להתנסות בו על בשרי בכדי לדעת מה מתאים לי.


התשובה אליה הגעתי היא: שכן. כן , עלי להתנסות בדברים שאותם ארצה להעביר הלאה, לשוחח עליהם או לדון בהם לחיוב ולשלילה. ההתלבטות הזו מזכירה לי , להבדיל אלף הבדלות, את הסרטים שבהם הרופא אינו יכול להרגיש בדיוק את מה עובר על החולה שלו אלה אם יהיה במקומו.

התלבטות נוספת היתה לי היא בנושא פירסום הבלוג. הרי בלוג הוא יומן רשת, וכל אחד שרוצה יוכל לקרוא את אשר כתבתי. האם אני מוכנה לכזו משימה? צצו לי מליון שאלות בראש מרגע שניתנה לי המשימה הזו. על מה אכתוב? איך אכתוב? מה גבול הפתיחות? ועוד ועוד הרבה שאלות בהם התחבטתי כמה ימים.

ישנה תחושה במקום כלשהו ש"צופים בי". התחושה הזו קשה לי ולכן חששתי לפתוח בלוג משלי.

כמו שאתם רואים, עשיתי זאת!
והאמת שאני מרגישה די טוב כרגע.
אולי זה יוביל למחוזות רחוקים ואולי לא.

מה שבטוח- התנסתי!