נתבקשתי במסגרת השתלמות "מורים מובילים במידענות מתוקשבת" אליה נרשמתי, לפתוח בלוג.
ישבתי עם עצמי וחשבתי, למה לי בלוג? האם כל אחד בנוי למשימה זו? הרי כתיבה זה דבר שלא קל לכל איש.
יש אנשים שההתבטאות בע"פ קלה להם הרבה יותר מאשר לשים את המילים על גבי נייר...או במקרה הזה "על המסך". כשאנשים מדברים בע"פ, זה נשאר שם באוויר איפשהו...אך שאנחנו נאלצים לשים את הדברים על הנייר, יש פה הצהרת מחוייבות.
לאיזה קבוצה אני משתייכת? חשבתי לעצמי. מצד אחד, הגעתי להשתלמות למען התפתחות אישית ומקצועית, להרחיב אופקיי וללמוד עוד ועוד בתחום שאותו אני מאוד אוהבת ונהנת בו. מצד שני, האם כל דבר שאותו אני לומדת עלי להתנסות בו על בשרי בכדי לדעת מה מתאים לי.
התשובה אליה הגעתי היא: שכן. כן , עלי להתנסות בדברים שאותם ארצה להעביר הלאה, לשוחח עליהם או לדון בהם לחיוב ולשלילה. ההתלבטות הזו מזכירה לי , להבדיל אלף הבדלות, את הסרטים שבהם הרופא אינו יכול להרגיש בדיוק את מה עובר על החולה שלו אלה אם יהיה במקומו.
התלבטות נוספת היתה לי היא בנושא פירסום הבלוג. הרי בלוג הוא יומן רשת, וכל אחד שרוצה יוכל לקרוא את אשר כתבתי. האם אני מוכנה לכזו משימה? צצו לי מליון שאלות בראש מרגע שניתנה לי המשימה הזו. על מה אכתוב? איך אכתוב? מה גבול הפתיחות? ועוד ועוד הרבה שאלות בהם התחבטתי כמה ימים.
ישנה תחושה במקום כלשהו ש"צופים בי". התחושה הזו קשה לי ולכן חששתי לפתוח בלוג משלי.
כמו שאתם רואים, עשיתי זאת!
והאמת שאני מרגישה די טוב כרגע.
אולי זה יוביל למחוזות רחוקים ואולי לא.
מה שבטוח- התנסתי!
